לקישורים נוספים...
שדות הנצח
ככה בשקט

ככה,
בשקט של דמעה עצובה,
בין הטוב לרע
בין תפילה נושנה.
עצמת ענייך וכבר לא הייתה נשימה, וככה הלכה לה נשמתך.
נשמת מלאך המשיכה לה הלאה.
החיוך עוד ממשיך וממלא את האופק.
הגעגוע לא מוצא מקום לפורקן.
החור שם בפנים הולך וגדל ושואל מהי אהבה ולאן היא נעלמה?
אם תחזור מהאופק מהעולם השני,
אם תחזור ותנגב את דמעתי,
לא יהיה אדם שמח ממני,
העצב ייעלם גם הוא ממני.
 
האתמול נראה שם עומד לו דומם
כמו תמונה רחוקה שנעלמה ונמחקה.
מה איתך מלאכי היקר?
אוהבת אותך בין הדמעות
הבת שלך שרואה אותך רק בחלומות ובתמונות.
 
אבא שלי אוהבת אותך
ביתך שלא מפסיקה לחשוב עליך.



יוסף זיסקוביץ 1944 - 1995
לפני כ- 10 שנים איבדתי את אבא שלי...
ככה סתם בלי שום סיבה זו לא הייתה טעות אנוש זו לא הייתה מחלה שמתכוננים לקראת הסוף זה היה הלב הוא פשוט הפסיק לפעול ללא כל התראה מוקדמת.
אומרים שהזמן מרפה הכל, את כל הכאבים...
אומרים שהזמן מרפא?! אז למה אני לא יכולה לקבל בחזרה את אבא שלי???
מי שלא חווה שכול אינו יודע מהו כאב
כאב על פצע היינו כאב שעובר
כאב על אהבה היינו כאב שמגליד
כאב על כישלון היינו כאב שהולך

כאב השכול - דינו להשאר עד אין קץ הימים...
כאב השכול גורם לדמעותיך לנזול ללא הרף בגלל אותו אחד שנלקח ולא יחזור עוד לעולם.
רק התמונות נשארות כי זכרונות נימחקות
התמונות שמעלים חיוך על פנייך אך החיוך היינו חיוך של געגועים חיוך למשהו שהיית נותן את חייך שלך על מנת לבלות איתו עוד מאיית השנייה, אילו רק יכולת...
אבי נלקח מימני כשהייתי בת תשע, הוא השאיר אחריו בן ועוד ארבע בנות ואת אישתו-אמא שלי שיושבים אנו ומתמודדים עם היימים הכואבים.
כל כך הרבה פעמיים אני יושבת וחושבת מתי כל זה יעבור
מתי יגמר המשחק הזה ושהוא יחזור....

אבא - די לשחק במחבואים אתה יכול לצאת עכשיו ניצחת עייפתי מלחפש...

שלך ביתך האוהבת-אורלי-

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים